ישמח משה
ושחט וגו' והקריבו בני אהרן הכהנים וגו' (ויקרא א ה). עיין רש"י (ד"ה). ובמסכת ברכות (דף ל"א ע"ב) וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי (שמואל א' א כה), משום דוישחטו את הפר אלא עלי אמר זילו קראו לכהן למשחט, כיון דקא חזי דמהדרי בתר כהן, אמר להו שמואל למה לכו, הא שחיטה בזר כשרה, אמר ליה עלי מנא לך הא, אמר שמואל דכתיב והקריבו בני אהרן הכהנים, מקבלה ואילך מצות כהונה, א"ל מימר שפיר קאמרת, מיהו מורה הלכה בפני רבך את, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, אתי חנה וקא צווחא קמיה וכו' אל הנער הזה התפללתי (שמואל א' א כו). ודקדקו המפרשים אם נתחייב על פי דין מיתה בידי שמים, מה יועיל זה שהיא התפללה עליו. ועוד דקדקו המפרשים וכי עלי שהיו ראש לשלשלת הקבלה של תורה שבעל פה באותו הדור, לא ידע הדין דשחיטה בזר כשרה. ועוד הקשו דלמה לו לומר מימר שפיר קאמרת, לא היו לו לומר רק מורה הלכה בפני רבך את. והנה לקושיא זו יש לומר, דהא ידוע דקטן אין מענשין אותו בבית דין שלמטה עד י"ג שנים ויום אחד, ובבית דין שלמעלה עד כ' שנים, ושמואל קטן הוי דהיה תיכף כאשר גמלתו, ואיך יענשהו במיתה בידי שמים. אך כל עיקר טעמו של דבר משום דקטן אין בו דעת, ואם כן יוסיף דעת יוסיף מכאוב, וראיה לזה דבחכם ביותר הוי בר עונשין לפי חכמתו, מהא דמסכת חגיגה (י"ג ע"א) בהאי ינוקא דנפק אש מחשמל ושרפתו, וכן מצינו בזוהר הק' (ח"ג קע"א ע"א) בהאי ינוקא שדנו אותו על דכסיף לרביה בקושיות, והבן. והיינו דאמר עלי מימר שפיר קאמרת, מיהו לפי זה דחריף אתה, אם כן מורה הלכה וכו', דהא אתה בר עונשין לפי חכמתך הגדולה, והבן.